על פי מה קובע בית הדין הרבני האם להורות על גירושין?

מהם הקריטריונים שעל פיהם בוחן בית הדין הרבני את הטענות לגבי עילת גירושין? 

אילו אמצעים עומדים לרשות בית הדין הרבני לאכיפת פסק דין גירושין?

חוק בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, מעניק לבית הדין הרבני סמכות לאלץ את הצד הסרבן לשתף פעולה.

על אף כי בסמכות בית הדין הרבני לאלץ סרבן גט ליתן גט באמצעות סנקציית מאסר, אכיפה לגט באמצעות מאסר הינה אכיפה נדירה יחסית שבית הדין הרבני ממעיט מלהשתמש בה.

על מנת לאלץ את הסרבן גט ליתן גט, בתי הדין יטילו סנקציות המכונות 'הרחקות רבינו תם', הכוללות מגוון סנקציות על סרבן הגט, כגון שלילת רישיון, הפסקת קצבאות, והגבלת יציאה מהארץ. מטרת סנקציות אלו היא להפעיל לחץ על הצד הסרבן ולגרום לו לשנות את עמדתו ולציית לפסק הדין.

דירוג עילות לגירושין והשלכותיו על אכיפת פסקי דין גירושין

ההחלטה שיש לה את הכי פחות כלים לאלץ את סרבן הגט להתגרש היא החלטה המסתפקת בקביעת "המלצה להתגרש".

בפסיקה הרווחת בבתי הדין הרבני סבורים כי בעילה (סיבה) זו לגירושין לבית הדין אין כלים משמעותיים, מהבחינה הלכתית לאכוף את ההמלצה לגירושין. עם זאת, קיימות גישות בפסיקה הטוענות כי ניתן להפעיל גם על מי שהומלץ לו להתגרש סנקציות מסוג 'הרחקות רבנו תם'. גישה זו אינה רווחת בפסיקה, כפי שעולה מפסק דין מספר 1073898/1 של בית הדין הרבני הגדול.

דרגה שנייה, בחומרתה של החלטת בית הדין הרבני בעניין גירושין מתקיימת כאשר נקבעת "מצווה להתגרש" – עילה מהותית וחזקה יותר מהמלצה בלבד. במצב זה, חלוקות הדעות בפסיקה: פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (תיק 1-64-8455) קובע כי כאשר מדובר ב"מצווה להתגרש", אין להחיל סנקציות כגון "הרחקות רבנו תם". מנגד, אב"ד ירושלים, הרב לביא, בספרו "עטרת דבורה" חלק ב', סימן פ"ב, וכן בפסק דין 942695/1, סובר כי גם כאשר מדובר ב"מצווה להתגרש", ישנה אפשרות להפעיל סנקציות כדי להפעיל לחץ אפקטיבי על הסרבן ולחייבו בגט.

דרגה שלישית, לעילה (סיבה) לגט, וחמורה יותר, היא כאשר מתקיימת "חובה להתגרש" – מצב המעיד בדרך כלל על פגיעה מתמשכת באחד מבני הזוג או בצדדים שלישיים עקב המשך הקשר. במקרים אלו, בית הדין הרבני עלול להטיל סנקציות משמעותיות על הסרבן, לרבות "הרחקות רבנו תם", הגבלות על רישיון נהיגה, וכן איסור יציאה מן הארץ, וכל זאת במטרה להפעיל לחץ יעיל ולזרז את הסכמת הסרבן לגט.

דרגה רביעית והחמורה ביותר לעילה לגט היא מצב של "כפיית גירושין", המבטא עילה חמורה במיוחד המחייבת את פירוק קשר הנישואין. בנסיבות אלו, עלול בית הדין אף להטיל עונש מאסר על הצד המסרב, כאמצעי לאכיפת מתן הגט והבטחת חירותו של בן הזוג הנפגע.

הקריטריונים לקביעת עילת גט בבית הדין הרבני

קביעת עילת גט בבית הדין הרבני היא תהליך מורכב הנשען על ההלכה היהודית ועל שיקולים נוספים. בית הדין בוחן כל מקרה לגופו תוך התייחסות למגוון רחב של גורמים.

להלן נסקור חלק מהקריטריונים  הרלוונטיים לקביעת עילת גירושין בבית הדין הרבני:

1. כאשר קיים פירוד ממושך בין בני הזוג, הנמשך למעלה משנה וחצי, ובנוסף לכך אין כל סיכוי ממשי לשיקום הנישואין ואחד מבני הזוג דורש להתגרש בעוד שהצד השני מתעקש על המשך הנישואין, נוצר מצב המכונה 'גט רבי חיים פלאג'י'. מצב זה, המוגדר בפסיקה כ'המלצה' או נקבע בפסקי דין רבים, ביניהם פסק דין רבני גדול תיק 1147208/2, וכן בפסק דין בבית הדין הרבני תל אביב יפו תיק 1084985/16. בפסקי דין אלו נקבע כי במצב של פירוד ממושך וחוסר סיכוי לשלום בית, קיים בסיס הלכתי לחייב בגט, גם אם אין עילה מפורשת אחרת לגירושין.

2. כאשר בית הדין הרבני קובע כי לא רק שאין סיכוי לשיקום הנישואין, אלא אף כי תביעת 'שלום בית' של אחד הצדדים אינה כנה, נוצר מצב בו שני בני הזוג אינם מעוניינים זה בזה בפועל. מצב זה, המוגדר בהלכה כ'עילת רבינו ירוחם', מצדיק את פירוק הנישואין. עילה זו מתבססת על העיקרון שלפיו כאשר שני בני הזוג אינם מעוניינים במערכת היחסים הזוגית ומבקשים לסיים אותה, קיים קרע בלתי ניתן לאיחוי המצדיק את מתן הגט. פסקי דין של בתי הדין הרבני אשדוד (תיק 8293/5) ואשקלון (תיק 1184170/1) מחזקים את העמדה לפיה מצב של אי-רצון הדדי בין בני הזוג, בשילוב עם פירוד ממושך, מהווה עילה מספקת לגירושין

3. כאשר אחד מבני הזוג טוען כי מאס בבן זוגו באופן שאינו ניתן לתיקון, וכי אין כל סיכוי לשיקום היחסים עולה שאלה חשובה: האם תחושת מאיסות זו מהווה עילה מספקת לחייב להתיר את קשר הנישואין. בנושא זה יש גישות שונות בפסיקות של בתי הדין הרבניים. בפסקי הדין 819158/3 של בית הדין הרבני הגדול ו-1133678/2 של בית הדין הרבני פתח תקווה, נקבע כי תחושת מאיסות עמוקה וקבועה, שאינה ניתנת לשינוי, מהווה שיקול לחייב גירושין. כפי שעולה מפסק הדין בביה"ד הגדול, תיק 1343730/1, בפסיקה המקובלת בבתי הדין, עם קיומן של סיבות נוספות, בשילוב עם המצב שאחד מן הצדדים מאס בצד השני, יש לחייב בגירושין.

4. גבר שאינו זן ואינו מפרנס את אשתו או את ילדיו – בין שאינו רוצה ובין שאינו יכול לפרנסה – מקים הדבר עילת חיוב גירושין. ראה במאמריהם המסכמים של הרב יגאל לרר (בספר שורת הדין כרך יד עמ' קנז–קפה) והרב דוד לבנון (בספר שורת הדין כרך טו עמ' רנב–ש).

5. קיומם של מקרים של בגידה, אלימות כלכלית, נפשית או פיזית. מהוות עילות גט חמורות וניתן לכפות גט כאשר קיימים נסיבות אלו. בתיקים 1132729/3 ו-890597/2 בבית הדין הרבני באר שבע, וכן פס"ד 1044930/2, בבית הדין הרבני האזורי אשקלון וכן תיק 831694/6, ניתן למצוא התייחסות רחבה לעילות אלו.