כאשר הורים חיים בנפרד ואין ביניהם הסכמה בנוגע לאחריות הורית (קביעת ההורה המשמורן) לגבי ילדיהם הקטינים, בית הדין הרבני או בית המשפט יידרשו להכריע בשאלות מהותיות אלו, הכוללת את קביעת האחריות ההורית (ההורה המשמורן) והסדרי השהות בין הקטינים להורים (הסדרי ראייה- זמני ביקור ושהות עם ההורה שאינו המשמורן). סוגיות אלו נוגעת ישירות להיבטים מרכזיים בחיי הילדים וההורים, כגון: היכן יגורו הילדים, כיצד יתחלק זמנם בין ההורים, וכיצד יתקבלו החלטות הנוגעות לחייהם.
סמכות בית הדין לדון בקביעת האחריות ההורית:
סעיף 79 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מהווה את הבסיס החוקי לסמכות בתי הדין הרבניים (וגם לבתי המשפט לענייני משפחה) לדון בענייני אפוטרופסות. חשוב להבין מספר נקודות מרכזיות לגבי סעיף זה:
סמכות מקבילה: סעיף 79 מעניק הן לבתי הדין הרבניים והן לבתי המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה לדון בענייני אפוטרופסות. כלומר, שני הערכאות מוסמכות לדון בקביעת האחריות ההורית בין בני זוג שנמצאים בהליך גירושין.
מרוץ סמכויות: עקב הסמכות המקבילה, נוצר מצב של "מרוץ סמכויות". המשמעות היא שהערכאה אליה פונה אחד ההורים ראשון בבקשה לדון בעניין האפוטרופסות, היא זו שתקנה לעצמה את הסמכות לדון בו.
בנושא מרוץ הסמכויות הרחבנו במאמר שעסק בנושא זה. כעת נעסוק מהן אבני הבניין בהם מוכרת השאלה בהן נקבעת האחריות ההורית (קביעת ההורה המשמורן, וחלוקה של זמני שהות בין ההורים והקטינים).
מהם הקריטריונים המשמשים את בית המשפט או בית הדין הרבני לקביעת האחריות ההורית (משמורת) על ילדים?
נקודה חשובה ביותר שיש להבהיר היא, כי אף שלבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון בענייני מעמד אישי הכוללים אפוטרופסות על קטינים, הרי שאמות המידה והקריטריונים לפיהם הוא פוסק אינם נגזרים מהדין הדתי בלבד (ההלכה היהודית), אלא גם מהחוק האזרחי – חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.
עקרון טובת הילד כעקרון מנחה בקביעת אחריות הורית (משמורת והסדרי ראייה):
העקרון המנחה העומד בבסיס כל החלטה הנוגעת לאחריות הורית, הכוללת משמורת והסדרי ראייה, הוא עקרון טובת הילד. עיקרון זה קובע כי השיקול המרכזי שינחה את בית המשפט או בית הדין הרבני (בהתאם לסמכות) הוא מה טוב ביותר עבור הילד, הן בהווה והן בעתיד.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – חזקת הגיל הרך:
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מעגן את עקרון טובת הילד וקובע:
"רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 [העוסק באפוטרופסות, משמורת והסדרי ראייה] כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת."
סעיף זה קובע שני עקרונות חשובים:
עקרון טובת הילד כשיקול עליון: החלק הראשון של הסעיף מדגיש כי טובת הילד היא השיקול הבלעדי בהחלטות הנוגעות למשמורת והסדרי ראייה. בית המשפט או בית הדין יבחנו את נסיבות המקרה הספציפי ויקבלו החלטה שתשרת בצורה הטובה ביותר את צרכיו ורווחתו של הילד.
חזקת הגיל הרך: החלק השני של הסעיף קובע חזקה משפטית, לפיה ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת אימם, אלא אם כן קיימות סיבות מיוחדות המצדיקות קביעה אחרת.
נקודה מהותית היא כי העיקרון העל הקובע את סוגיית האחריות ההורית – טובת הילד – מהווה בסיס משותף וזהה לחלוטין הן בדין הדתי (ההלכה) והן בדין האזרחי (החוק).
עקרון "טובת הילד" מהווה עקרון על, והינו העקרון המנחה את קביעת משמורת הילדים, הן בדין העברי (ההלכה) והן בחוק האזרחי.
משמעות הדבר היא שבכל הכרעה הנוגעת לענייני ילדים, השיקול המרכזי והמכריע הוא מה טוב ביותר עבור הילד, הן בהווה והן בעתיד.
בפס"ד רבים, בכללם בפס"ד של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1-23-2950 נקבע עקרון זה;
"באשר לסכסוך הקשור בילדים – הלכה היא כי בעניני ילדים דן בית הדין אך ורק בהתאם לטובת הילדים, כפי שהיא נגולה לנגד עיניו בכל מקרה ומקרה. כך גם מצווה החוק בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ובמקומות נוספים".
חשוב להדגיש כי על אף קיומו של עקרון העל המשותף – טובת הילד – המנחה הן את בתי הדין הרבניים והן את בתי המשפט לענייני משפחה, קיימות לעיתים מגמות שונות ביישום עקרון זה ובפרקטיקה של קביעת האחריות ההורית (משמורת והסדרי ראייה).
ההבדלים בין המגמות נובעים בין היתר מהשקפות עולם שונות של הדיינים בבתי הדין הרבניים לעומת השופטים בבתי המשפט לענייני משפחה. כפי שציין השופט מ' זילברג בספרו "המעמד האישי בישראל" כי "הדין הוא פונקציה של הדיין" . כלומר, הפרשנות והיישום של החוק וההלכה עשויים להשתנות בהתאם להשקפת עולמו של הדיין או השופט.
חשיבות הייעוץ המשפטי
הפרקטיקה לקביעת אחריות הורה (משמורת) וחלוקת זמני שהות (הסדרי ראייה) מושפעת מגורמים רבים, הן מהפסיקה האזרחית והן מהדין העברי. לכן, לפני נקיטת הליך משפטי בתחום אחריות הורית, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי ומעמיק אל טוען רבני, המחזיק בידע רחב הן בדין העברי והן בדין האזרחי.
