הפקדתם כספי ירושה לחשבון המשותף? כך תדעו אם הם עדיין שלכם

קיבלתם ירושה והפקדתם לחשבון משותף? ייתכן שזה כבר לא רק שלכם.

רבים מבני הזוג בישראל מנהלים חשבון בנק משותף, שאליו מופקדים כל ההכנסות, החסכונות המשפחתיים.

במקרים רבים עולה השאלה: מה דינם של כספי ירושה, מתנה או פיצוי אישי, כאשר אחד מבני הזוג מפקיד אותם בחשבון המשותף — ולאחר מכן בני הזוג מתגרשים.

האם הכסף נותר שייך למי שקיבל את הירושה, או שמא עצם ההפקדה בחשבון המשותף הופכת אותו לרכוש ששייך לשני בני הזוג בחלקים שווים?

עיקרון האיזון בחוק יחסי ממון

תחילה הקדמה, חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973, קובע כי בעת פקיעת הנישואין, כלל הרכוש שנצבר בתקופת החיים המשותפים מתחילת הנישואין ועד "מועד הקרע" מתאזן בין בני הזוג באופן שווה.

עם זאת, החוק מחריג במפורש נכסים שאינם ברי איזון, ובהם:

• כספים שניתנו בירושה או במתנה.
• נכסים שנצברו טרם הנישואין.
• גמלה אישית המגיעה לאחד מבני הזוג בלבד.

ומכאן עולה שאלת היסוד: מה דינם של כספים כאלה כאשר הם הופקדו בחשבון בנק משותף?

השאלה המשפטית המורכבת היא – האם הפקדת כספים שאינם בני איזון (כגון ירושה או מתנה) בחשבון משותף יוצרת שיתוף, או שמא הכסף שומר על מעמדו ככסף נפרד?

במילים פשוטות: האם עצם ההפקדה בחשבון משותף משנה את בעלות הכספים?

גישת בתי המשפט האזרחיים

על פי הפסיקה האזרחית, כפי שהובאה בבע"מ 4739/15 פלוני נ' פלונית (מפי השופט נ' הנדל), קיימת הבחנה בין שני סוגים של חשבונות:

1. חשבון שנפתח מלכתחילה על ידי אחד מבני הזוג, ולאחר מכן צורף אליו בן הזוג השני:

קיימת חזקה שהכספים שהיו בחשבון טרם השיתוף שייכים לפותח החשבון, ונטל ההוכחה לשיתוף מוטל על בן הזוג המצטרף.

2. חשבון שנפתח מלכתחילה על ידי שני בני הזוג:

קיימת חזקה שהכספים שנכנסו אליו במהלך החיים המשותפים שייכים לשניהם, אלא אם הוכח אחרת.

בתי המשפט חזרו על עקרונות אלו בשורה ארוכה של פסקי דין, ובהם:

ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, בע"מ 5710/09 פלונית נ' פלונית, ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, בע"מ 6939/15 פלוני נ' פלונים

גישת בתי הדין הרבניים – עצם ההפקדה אינה יוצרת שיתוף

בבתי הדין הרבניים התמונה שונה[1]:

בפסיקה של בתי הדין הרבניים בישראל הגישה הרווחת היא כי עצם ההפקדה בחשבון משותף אינה מהווה ראיה מספקת לשיתוף, אלא נבחנת כוונת השיתוף בפועל.

כך למשל, בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול (תיק 1098305/1, בהרכב הרבנים א' איגרא, ש' שפירא וצ' לוז) נקבע כי יש לבחון האם במעשיה של האישה או הבעל הייתה כוונת שותפות אמיתית. נקבע שם שלא הייתה כוונה כזו, וכי עצם ההפקדה אינה ראיה לשיתוף.

בדומה לכך, בית הדין הרבני בצפת (תיק 1081933, בהרכב הרבנים ח' בזק, ש' שושן וי' בוארון) קבע כי הפקדת כספים בחשבון משותף אינה מוכיחה שיתוף, משום שדרכם של בני זוג לנהל את כלכלת הבית יחד, גם כשמקור הכספים הוא אישי.

גישה שונה במקצת הובאה בפסק דין נוסף של בית הדין הרבני בירושלים (תיק 956318/1, בהרכב הדיינים הגאונים: הרב א' לביא, הרב ש' תם והרב ד' מלכא) נחלקו הדיינים בשאלה העקרונית האם עצם ההפקדה בחשבון משותף מהווה ראיה לכוונת שיתוף.

בין הדעות שהובאו שם נאמר כי יש להבחין בין סכומי כסף גדולים שהופקדו לחשבון המשותף לבין סכומים נמוכים:

כאשר מדובר בכספים בסכומים גדולים, כגון כספים שהתקבלו מההורים, מירושה, או סכומים שאחד מבני הזוג צבר טרם הנישואין – אזי ההנחה היא שכל אחד מבני הזוג אינו מוותר על בעלותו בכספים אלה, הן ביחס לקרן והן ביחס לרווחים הנובעים ממנה.

(וראה עוד: תיק 1302738/8, שם הובהרו ההבחנות שבין סוגי ההפקדות השונות ויישומן בהקשרים דומים).

גישה שנייה

עם זאת, קיימת גם גישה אחרת בפסיקת בתי הדין הרבניים:

בפסק דין  של בית הדין הרבני הגדול (תיק 1303564/1, בהרכב הרבנים ד' לאו, א' איגרא ומ' עמוס) נקבע שכאשר החשבון נפתח מראש על ידי שני בני הזוג, ונעשה בו שימוש הדדי ומתמשך לשני הצדדים – קיימת חזקה שהכספים בו משותפים. לאור גישה זו אם אחד מבני הזוג קיבל כספים בירושה, וכספים אלו הוטמעו בחשבון משותף, אז הבעלות על הכספים הינה לשני בני הזוג בשווה.

אז מה המסקנה?

המסקנה העולה מן הפסיקה היא שאין תשובה אחידה. בכל מקרה נבחנת כוונת השיתוף של בני הזוג:

אם הכספים הופקדו בחשבון משותף לשם ניהול משק הבית בלבד הגישה הרווחת בפסיקת בתי הדין היא כי – אין בכך כדי להוכיח כי בני הזוג התנהגו בכספים כשותפים, ולכן אם אחד מבני הזוג קיבל למשל ירושה, והכניס את הכספים בחשבון משותף, הבעלות על הכספים נשארת בידי בן הזוג שירש את הכספים.

לסיכום

כפי שניתן לראות, גם החוק וגם הפסיקה משאירים מרחב גדול לשיקול דעת שיפוטי.

אם אתם נמצאים בסיטואציה דומה – שבה הופקדו כספים שמקורם בירושה או מתנה בחשבון משותף ואתם נמצאים לפני הליך גירושין, חשוב לדעת כי מדובר בשאלה הלכתי ומשפטית חשובה ביותר שעלולה לעלות לכם הרבה כסף. לכן, אם אתם מתלבטים האם כספים שהפקדתם עלולים להיחשב משותפים, חשוב להתייעץ עם טוען רבני בעל ידע הלכתי ומשפטי, כדי להבין היכן אתם עומדים, וכיצד עליכם לפעול על מנת לשמור על הזכויות שלכם.

[1] יסוד השאלה ההלכתית: האם יש להדמות הפקדת כספים של אחד מבני הזוג בחשבון בנק משותף לדין “שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתיים” שבגמרא בכתובות צ״ג ע״א, אשר ממנו עולה (וכך נפסק בשולחן ערוך חו״מ סימן קע״ו סעיפים ה–ז) כי את קרן ההשקעה מחלקים לפי שיעור ההשקעה, ועירוב המעות כשלעצמו אינו ראיה לכוונת שיתוף בקרן; ולפיכך גם בחשבון משותף אין לומר שעצם העירוב יוצר שותפות גמורה בקרן.

או שמא, נוכח מאפייני חיי הנישואין ודרך ניהול משק הבית, נאמר כי בני זוג שערבו כספיהם בחשבון משותף גילו דעתם לשתף את הכספים זה עם זו, ולפיכך דינם כשותפים מן הדין גם בקרן ולא רק בשימוש ובהוצאות.