אחת הסוגיות שחוזרות שוב ושוב בבתי הדין הרבניים ובבתי המשפט לענייני משפחה היא האחריות להסעות הילדים בין בתי ההורים לאחר פרידה או גירושין. מדובר בשאלה יום-יומית ורוויית מתחים – מי יביא את הילדים, ומי יחזיר אותם.
כמו במקרים רבים בדיני משפחה, גם כאן – אין תשובה אחת. ההכרעה נעשית בהתאם לשלושה עקרונות מרכזיים: טובת הילד, הסדרי האחריות ההורית (המשמורת), והאיזון ההוגן בין ההורים.
במאמר זה נפרט חלק מן הדוגמאות בהן מתעוררת השאלה, עם ההיבטים המיוחדים לכל מקרה.
אחריות הורית משותפת (משמורת משותפת)
כאשר נקבעת אחריות הורית משותפת – כלומר, הילדים שוהים זמני שהות דומים אצל שני ההורים – הפסיקה נוטה לחלק גם את האחריות להסעות באופן שוויוני. כל הורה אחראי להביא את הילדים בימים שבהם הם מגיעים אליו ולהחזירם בימים שהם עוזבים.
המטרה ברורה: למנוע מצב שבו אחד ההורים "סוחב על גבו" את כל נטל ההסעות, ובכך לפגוע בשוויון ובהורות המשותפת. כך נקבע, בין היתר, בתלה"מ 39345-03-21 ובתלה"מ 4303-04-21 (משפחה באר שבע).
אחריות הורית אצל האם – לרוב האב שהוא ההורה הלא-משמורן אחראי להסעות
כאשר האם היא ההורה שאצלה האחריות ההורית המרכזית (הורה משמורן) – כלומר, הילדים שוהים בעיקר אצלה – הנטייה בפסיקה היא לקבוע שהאב (שאינו משמורן) יהיה אחראי להסעות אל מקום מגוריו וחזרה ממנו. כך לדוגמה, בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1131739/6.
מעבר דירה של אחד ההורים – אחריות נוספת או שינוי בהסדרים?
אחד התסריטים השכיחים הוא מעבר מגורים של אחד ההורים לעיר רחוקה מהמקום בו התגוררו הצדדים קודם לגירושין. מעבר כזה עשוי להשפיע משמעותית על יכולת קיום זמני השהות ועל הסדרי ההסעות.
בתי הדין בוחנים האם המעבר נעשה בתום לב, מהי טובת הילד, והאם ישנה פגיעה ממשית בזמנים שהוקצו להורה השני. כאשר קיים קושי מעשי בקיום ההסדרים – ייתכן שההורה שעבר לעיר אחרת יישא בחלק גדול יותר מאחריות ההסעות, או שההסדרים ישונו.
דוגמאות מהפסיקה:
כאשר המעבר נעשה לא בתום לב, מתוך רצון להרחיק את הילדים מההורה השני או ממניעי נקמה – ניתן לשקול לחייב את ההורה שעבר באחריות להסעות או בעלויות (ראה: בית הדין הרבני הגדול, תיק 1131739/6).
כאשר המעבר נעשה בתום לב ואין הבדל מהותי במרחק – ייתכן שבית הדין יקבע שאין לחייב את ההורה שעבר בהוצאות ההסעה (תיק 1131739/6).
במקרה בו האם עברה מגורים מרמת הגולן לחולון, ונוצר מרחק של מעל שעתיים נסיעה – קבע בית הדין האזורי בטבריה כי האב יישא באחריות חלקית להסעות ואף האם תשתף בהוצאות של הנסיעות, החלטה שאושרה על ידי בית הדין הרבני הגדול (תיק 887455/1, מיום כ"ט אייר תשע"ב, 21/05/2012). עתירה לבג"ץ על ההחלטה (6104/12) נדחתה.
פסקי דין נוספים בהם נידונה הסוגיה:
- בית הדין הרבני הגדול בירושלים, תיק 1073383/1
- בית הדין הרבני האזורי תל אביב, תיק 1020605/4
- בית הדין הרבני אשקלון, תיק 847317/6
- תלה"מ 18931-11-18, משפחה באר שבע
סיכום: כל מקרה לגופו – טובת הילד היא המפתח
בתי הדין שבים ומדגישים: אין פתרון אחיד. כל משפחה, כל זוג, וכל ילד – הם עולם ומלואו. לכן, ההכרעה בשאלת ההסעות תיעשה לפי הנסיבות האישיות, השיקולים ההוריים, וזכויות הילד לקשר עם שני הוריו.
מעבר דירה של אחד ההורים עשוי להשפיע לא רק על חלוקת ההסעות – אלא אף להוביל לשינוי בהסדרי המשמורת עצמם. עם זאת, בכל מקרה, נקודת המוצא היא אחת: טובת הילד קודמת לכל.
כדי לקבל ייעוץ מקצועי בנושא, חשוב להתייעץ עם טוען רבני מומחה בדין האזרחי והעברי, שייתן עבורכם מענה מקצועי, אישי ומעמיק – על מנת לשמור על זכויותיכם ועל טובת ילדיכם.
