אשתי התלוננה תלונת שווא לאלימות במשטרה. האם אני חייב בכתובה?

אני נתקל לא פעם במצבים שבהם הגשת תלונה במשטרה הופכת לכלי (לעיתים פסול) בתוך סכסוך גירושין. חשוב לומר זאת כבר בפתח הדברים, תלונות שווא אינן נחלתו של צד אחד בלבד. הן גברים עושים שימוש פסול בהליכים פליליים, והן נשים. מדובר, לצערנו, בטקטיקה משפטית (פסולה) שמופעלת משני צדי המתרס.

במאמר זה אני מבקש להתמקד במצב בתלונה שמוגשת בידי האישה כנגד הבעל במסגרת סכסוך גירושין, ומתוך שאלה שמעסיקה גברים רבים המגיעים אליי לייעוץ:

אשתי מאיימת להגיש, או הגישה בפועל, תלונה במשטרה נגדי בטענות לאלימות – האם יש בכך כדי להשפיע על חיובי בכתובה?

זו אינה שאלה תיאורטית. זו שאלה שחוזרת שוב ושוב. והתשובה, כפי שקורה לא פעם בדיני משפחה, מורכבת הרבה יותר מ"כן" או "לא".

הכתובה לא דבר סימלי, אלא התחייבות משפטית מחייבת

חשוב להבהיר נקודה יסודית: כתובה איננה מסמך סמלי מהחתונה. מדובר בהתחייבות כספית מחייבת של הבעל כלפי אשתו, הנבחנת בעת גירושין בבית הדין הרבני. במקרים רבים, סכום הכתובה הוא משמעותי, ולעיתים אף דרמטי מבחינה כלכלית.

עם זאת, הזכאות לכתובה איננה אוטומטית. בית הדין בוחן מי מבין הצדדים גרם לפירוק הנישואין, באיזו דרך, האם מי מהם פעל באופן שיש בו פגיעה חמורה ביסודות חיי הנישואין. כך למשל, אישה שפעלה באלימות כלפי בעלה אינה זכאית לכתובה. השאלה המתעוררת היא האם גם הגשת תלונת שווא במשטרה נגד הבעל עשויה להיכלל בגדר התנהלות הפוגעת פגיעה חמורה בחיי הנישואין, באופן שיש בו כדי לשלול את זכות האישה לכתובה.

תלונת שווא מוכחת – הנטייה לשלול כתובה

ברמה העקרונית, כאשר הוכח כי האישה הגישה תלונת שווא נגד הבעל, הנטייה בפסיקת בתי הדין היא לראות בכך מעשה שיש בו כדי לפגוע באופן ממשי זכאותה לכתובה. תלונת שווא, ובייחוד תלונה הכוללת טענות לאלימות שלא היו ולא נבראו, פוגעת פגיעה קשה באמון, בשם הטוב, וביכולת להמשיך בקיום חיי נישואין תקינים.

כך נקבע בפסק הדין בתיק 900530/1, שם קבע בית הדין כי אישה שהגישה תלונת שווא כנגד האיש, אשר התבררה כבלתי נכונה, עשויה להיחשב כמי שגרמה לפירוק הנישואין, ומשכך עלולה להפסיד את כתובתה.

במילים פשוטות: כאשר הוכח שמדובר בתלונה שקרית נגד הבעל, כאשר מטרת התלונה הייתה להשיג יתרון פסול בהליכי הגירושין, היא איבדה את זכותה לכתובה.

אך לא כל תלונה שלא הובילה לכתב אישום היא תלונת שווא

בנקודה זו חשוב להבין: לא כל תלונה שלא הובילה לכתב אישום היא תלונת שווא. במקרים רבים אלימות בתוך זוגיות מתרחשת בתוך הבית, ללא עדים וללא ראיות ברורות. במצב כזה, אישה יכולה לפנות למשטרה מתוך תחושת מצוקה אמיתית, ובכל זאת התיק נסגר מחוסר ראיות. השאלה המתבקשת היא האם עצם סגירת התיק, בשל קושי ראייתי, הופכת את התלונה שקרית ומביאה שלילת זכאותה לכתובה.

מורכבות זו באה לידי ביטוי בפסק הדין 1129884/1 של בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי אין מקום לקביעה אוטומטית שלפיה כל תלונה שלא הובילה לכתב אישום, או שהסתיימה בסגירת תיק, מהווה תלונת שווא הפוגעת בזכאות האישה לכתובה.

סגירת תיק פלילי – הבחנה קריטית שחייבים להבין

בנקודה זו חשוב להבין הבחנה משפטית מהותית, שלעיתים אינה מובנת די הצורך גם לציבור הרחב.

כאשר תיק פלילי נסגר, קיימות שתי עילות מרכזיות:

• סגירה בהעדר אשמה
• סגירה מחוסר ראיות

בפסק הדין 1129884/1 הסביר בית הדין הרבני הגדול את ההבדל ביניהן באופן בהיר:

כאשר מן הראיות שנאספו עולה כי הסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה נמוך מאוד, עילת הסגירה הראויה היא "העדר אשמה".

לעומת זאת, כאשר קיים סיכוי ממשי שהעבירה בוצעה, אך אין די ראיות לצורך העמדה לדין, התיק נסגר בעילה של "חוסר ראיות".

בית הדין אף המחיש זאת באמצעות סקאלה רעיונית של עוצמת ראיות, הנעה בין אפס לעשר:

• כאשר עוצמת הראיות נמוכה מאוד, עד רמה של שתיים ומטה, מדובר בהעדר אשמה
• כאשר עוצמת הראיות גבוהה יותר, אך אינה מספקת להרשעה, מדובר בחוסר ראיות

במציאות של אלימות בתוך המשפחה, הדברים קורים בדרך כלל מאחורי דלת סגורה. אין עדים, אין מצלמות, ולעיתים גם אין סימנים ברורים. דווקא בגלל זה, מי שפועל באלימות נזהר לא פעם שלא להשאיר ראיות. לכן, חקירה פלילית מסתיימת בסגירת תיק מחוסר ראיות, זה לא אומר שהתמונה הייתה שקרית, אלא שפשוט לא היו מספיק כלים להוכיח את הדברים.

לכן קבע בית הדין שכאשר תלונת האישה נסגרה מחוסר ראיות, אין לראות בכך קביעה שהיא שיקרה. מדובר בקושי ראייתי שמוכר היטב במקרי אלימות בתוך זוגיות, במצב כזה אין בעצם סגירת התיק כדי לשלול מהאישה את הזכאות לכתובה.

לעומת זאת, כאשר התיק נסגר בעילה של העדר אשמה, כלומר הראיות מצביעות על כך שסביר מאוד שהאירוע כלל לא התרחש, התמונה משתנה. במצבים כאלה יתכן שבית הדין יראה בתלונה תלונת שווא, בנסיבות מסוימות הדבר אף עלול להוביל לפגיעה בזכות האישה לכתובה.

לעיון בפסקי הדין המלאים:
https://www.gov.il/he/Departments/DynamicCollectors/verdict_the_rabbinical_courts?skip=0

סיכום

הגשת תלונה במשטרה, או איום בהגשת תלונה, יש לה השלכות משמעותיות גם על שאלת הכתובה. כאשר מוכח כי מדובר בתלונת שווא שנועדה להשיג יתרון פסול בהליכי הגירושין, הנטייה בפסיקת בתי הדין היא לראות בכך התנהלות חמורה העלולה להביא לשלילת זכאות אישה לכתובה.

עם זאת, לא כל תלונה שלא הובילה לכתב אישום היא תלונת שווא. כאשר תיק נסגר מחוסר ראיות, אין בכך קביעה שתלונה שקרית, אלא לעיתים ביטוי לקושי הראייתי המובנה במקרי אלימות בתוך המשפחה, ובמצב כזה אין בעצם הסגירה כדי לשלול את הכתובה. ההבחנה בין סגירה מחוסר ראיות לבין סגירה בהעדר אשמה היא הבחנה קריטית, והיא עשויה להכריע אם התלונה תיחשב ככזו הפוגעת בזכות לכתובה, אם לאו.

ומה עושים בפועל?

אם אשתך הגישה, או מאיימת להגיש, תלונה במשטרה, חשוב מאוד לא להסיק מסקנות לבד ולא לפעול מתוך לחץ או פחד. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, עיתוי התלונה, עילת סגירת התיק, והתמונה הכוללת של חיי הנישואין והגירושין.

התייעצות מקצועית מוקדמת עם טוען רבני שמתמחה בדיוק לנושא זה, לפני קבלת החלטות או נקיטת צעדים, יכולה לעשות הבדל משמעותי.

אם אתה מתלבט כיצד תלונה כזו עשויה להשפיע על חובתך בכתובה, או כיצד נכון לפעול בשלב זה, אני מזמין אותך לפנות לייעוץ.