אם אתה עומד בפני החלטה לסיים את הנישואין, או שאתה כבר בתחילת הליך הגירושין, חשוב שתדע מהן זכויותיך, כדי להתכונן נכון ולנהל את ההליך בצורה חכמה ומדויקת.
יש כמה נושאים מרכזיים שכדאי להבין כבר מההתחלה, משום שהם ישפיעו על כל התיק. חשוב לומר זאת בכנות: גברים רבים חשים הפליה בהליכי גירושין, בעיקר בכל הנוגע לילדים. מעבר לחובות המוטלות על כל אב, קיימות גם זכויות ברורות, וכדי לממש אותן צריך להכיר אותן, לפעול בזמן, ולדעת כיצד להציג אותן באופן נכון בפני בית הדין או בית המשפט.
זמני שהות ומשמורת
השאלה המרכזית והחשובה ביותר בכל הליך גירושין היא שאלת זמני שהות ומשמורת הילדים. מזונות הם עניין משמעותי, וגם חלוקת הרכוש חשובה כמובן, אך הילדים שלנו הם מעל כל אלה, ולכן זה הנושא שצריך להעמיד בראש סדר העדיפויות כבר בתחילת הדרך.
לפני הכל, יש דבר אחד שצריך להיות תמיד מול העיניים שלכם, ותדעו שזה בדיוק מה שמעניין את בית הדין או את בית המשפט:
טובת הילד מעל הכל. תמיד תשאלו את עצמכם: האם אני מקבל החלטות לטובת הילד, או מתוך המקום של הכאב האישי שלי? דבר שני – לעולם אל תערבו את הילדים בסכסוך. אל תדברו איתם על הצד השני. הם לא צריכים להיות מעורבים בסיפור הזה, והמעורבות הזו רק מזיקה להם.
זמני שהות ומשמורת משותפת
ועכשיו לשאלה המעשית: מה הפרקטיקה היום בזמני שהות? איך מחלקים את הזמן בין אבא לאמא, והאם יש הבדלים בין בית הדין הרבני לבית המשפט? התשובה מתחלקת לשתי קבוצות גיל.
הקבוצה הראשונה היא ילדים עד גיל 6. לפי החוק וגם לפי ההלכה, קיים המושג "חזקת הגיל הרך". המשמעות היא שבגיל הזה הילד נמצא בעיקר אצל האמא, ולכן בתקופה הזו בית הדין בדרך כלל לא יפסוק משמורת משותפת בפועל. לעומת זאת, בבית המשפט כיום נוטים במקרים מסוימים לפסוק משמורת משותפת גם בגיל הזה, אבל רק אם מוכח שזה באמת מתאים לילד.
הקבוצה השנייה היא ילדים מעל גיל 6. כאן קיימות גישות שונות בבתי הדין בשאלה האם לפסוק משמורת משותפת, בעוד בבתי המשפט, ככל שמתקיימים התנאים המתאימים, יש נטייה ברורה לפסוק משמורת משותפת.
אבל חשוב לומר: משמורת משותפת היא לא עניין אוטומטי. היא נפסקת רק אם היא באמת לטובת הילד. בתי הדין ובתי המשפט בוחנים מספר פרמטרים לפני שהם פוסקים על זמני שהות שווים: בודקים האם לשני ההורים יש מסוגלות הורית תקינה, האם קיימת תקשורת טובה ביניהם והאם מרחק מגורים מאפשר זאת. רק אז – תתקבל הכרעה, האם לפסוק או לא לפסוק משמורת משותפת.
מזונות ילדים
השאלה שאני נשאל כמעט הכי הרבה היא: כמה מזונות ילדים אני אשלם?
והתשובה המעצבנת היא: זה תלוי.
אבל אם אתה רוצה להגן על הזכויות שלך, אתה חייב להבין על מה זה תלוי. יש ארבעה דברים שמכריעים כמעט בכל תיק את גובה המזונות:
1) צרכי הילדים לפני הפרידה
לא "מה נראה לך", אלא מה היה בפועל: אוכל, ביגוד, חוגים, נסיעות, בריאות. ככל שצרכי הילדים היו גבוהים יותר, כך נקודת הפתיחה של המזונות עולה, ואתה תשלם יותר. וזה פשוט: אם לפני הפרידה ההוצאות על הילד היו סביב 4,000 ש״ח בחודש, זה לא דומה למצב שבו ההוצאות היו סביב 1,000 ש״ח.
2) זמני השהות
ככל שהילדים איתך יותר, אתה מממן יותר בבית שלך: אוכל, נסיעות, כביסות, שגרה. ברוב המקרים זה אומר שהתשלום החודשי שיעבור לצד השני יורד, כי חלק גדול יותר מההוצאה קורה אצלך בפועל.
3) ההכנסות של שני הצדדים
מי שמרוויח יותר, בדרך כלל משתתף יותר. זה לא רק תלוש שכר. זה כולל גם הכנסות נוספות, כמו הכנסה מנכס שאתה משכיר, עבודה נוספת, בונוסים, או כל הכנסה שבפועל נכנסת לבית.
4) גיל הילדים, וגם איפה אתה מנהל את ההליך: בית המשפט או בית הדין הרבני
כאן יש משפט שאני שומע הרבה: "בבית הדין הרבני פחות טוב לגבר במזונות, כי הוא משלם יותר, ובבית המשפט יותר טוב לגבר". והאמת היא: לפעמים כן, אבל לא תמיד.
עד גיל 6, ברוב המקרים, האב נושא בעיקר במזונות, גם כאשר יש זמני שהות רחבים והכנסות דומות.
מעל גיל 6, בבית המשפט לענייני משפחה נקודת המוצא היא שאין "אבא" ו"אמא" בחיוב, אלא בודקים בעיקר: כמה זמן הילדים עם כל אחד, ומה פערי ההכנסות, וכך נקבע סכום המזונות.
לעומת זאת, בבית הדין הרבני, גם מעל גיל 6, לא פעם האב נושא יותר באופן יחסי בנטל המזונות. ולכן, במצבים של זמני שהות שווים והכנסות דומות, פעמים רבות בית המשפט יהיה נוח יותר לאבא.
אבל יש עוד נקודה שרוב האנשים לא לוקחים בחשבון, והיא קריטית: גובה המזונות שאתה משלם הוא לא רק "אחוזים" והכנסות, אלא גם נגזרת של השאלה כמה הערכאה מעריכה מראש כ"צרכים בסיסיים" של ילד.
בבתי המשפט, לא פעם נקודת הפתיחה לצרכים הבסיסיים גבוהה יותר, גם בלי להוכיח כל שקל, למשל בטווח של כ 1,600 עד 2,200 ש״ח לילד לחודש, לפני מדור ולפני הוצאות חריגות. לעומת זאת, בבית הדין הרבני, בהרבה תיקים, אומדן הצרכים הבסיסיים מתחיל נמוך יותר, לא פעם סביב כ 1,300 עד 1,600 ש״ח, ולעיתים גם פחות, לפי נסיבות התיק והגישה שננקטת בו.
ומה המשמעות הפשוטה בשבילך? אם הילדים נמצאים רוב הזמן אצל האם, או אם אתה מרוויח יותר ממנה, נקודת פתיחה גבוהה של "צרכים בסיסיים" יכולה להגדיל משמעותית את הסכום בבית המשפט. ולכן, דווקא במצבים כאלה, ייתכן שבגלל שנקודת המוצא לצרכים בבית הדין הרבני נמוכה יותר, עלול לצאת שבית המשפט יפסוק מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין.
לפני שאתה מגיש תביעה או מגיב לתביעה, חשוב לעשות סדר ולהימנע מטעויות יקרות. אם אתה רוצה להבין איפה אתה עומד ומה נכון לעשות כדי לא להיפגע, אתה מוזמן לפנות אליי.
כתובה
הרבה גברים חושבות בטעות שכתובה היא רק עניין סמלי מהחופה, אבל האמת היא שזה מסמך הלכתי מחייב, שיכול להיות שווה עשרות, ולעיתים גם מאות אלפי שקלים. אם אתה לא מגן עצמך, אתה עלולה לשלם סכום כסף משמעות מאוד בגירושין.
איך זה עובד בפועל? הכתובה מבוססת על הדין העברי ועל פסיקת בתי הדין הרבניים, וזה בדיוק תחום המומחיות שלי. לפי ההלכה, הכלל הבסיסי הוא לטובתך: הבעל חייב בכתובה. הוא חתם עליה תחת החופה, והוא מחויב בה.
אבל, וזה "אבל" גדול: ברגע שהאישה היא זו שיוזמת את הגירושין, מגישה את התביעה, או עוזבת פיזית את הבית, התמונה עלולה להשתנות. במצב כזה, לפי הדין, הבעל עשוי להיחשב פטור מתשלום הכתובה.
אבל גם אם האישה הגישה את תביעת הגירושין אם תצליח להוכיח בבית הדין, באמצעות עילות מההלכה וראיות ברורות, שהבעל הוא זה שאשם בפירוק הבית, ושמערכת היחסים הפכה לבלתי נסבלת בגללו. או אם האישה תצליח להראות שהעזיבה שלה של הבית הייתה מוצדקת על פי הדין העברי, האישה תוכל לחייב אותך לשלם את הכתבוה.
לכן, כל מילה שאתה אומר בבית הדין, וכל פעולה שאתה עושה לפני הגירושין, עשויוה להכריע אם תשלם את ה"צ׳ק" הזה או לא. אני מזמין אותך לייעוץ מקצועי: נעבור על המקרה שלך דרך "המשקפיים" של בית הדין, ונבנה דרך פעולה שתגן על מה שמגיע לך.
חלוקת רכוש
חלוקת רכוש בין בני זוג תתבצע לרוב באופן שוויוני בהתאם לחוק יחסי ממון: החוק קובע כי כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין הוא רכוש משותף. ולכן כאשר בני זוג נפרדים הנכסים בניהם מחולקים באופן שוויוני.
הרציונל העומד מאחורי החלוקה השווה הוא ההנחה כי שני בני הזוג תרמו באופן שווה לנישואין ולרכוש שנצבר במהלכם. כלומר, כל אחד מהם תרם הן בתרומה כלכלית והן בתרומה שאינה כלכלית, כגון טיפול בילדים, ניהול משק הבית וכו'. כלומר, לא רק מי שהרוויח כסף תרם, אלא גם מי שטיפל בילדים, ניהל את משק הבית, או ויתר על קריירה כדי לתמוך בבן הזוג השני. ההנחה היא ששני התפקידים, הכלכלי והמשפחתי, חיוניים לקיום המשפחה והם שווים בערכם. לכן, כאשר הנישואין מסתיימים, ההיגיון הוא לחלק את הרכוש באופן שווה, כביטוי להכרה בתרומה השווה של כל אחד מבני הזוג.
